טיפול הומיאופתי בחרדות ופחדים 

אנחנו כולנו עוברים לעיתים משברים בחיים, מידי פעם אנו גם צריכים עזרה על מנת להתמודד מולם. מילה טובה, אכפתיות ואנושיות עוזרים לנו במצבים קשים וזה תקין ונורמלי. גם תרגילים עצמאיים (מדיטציה, דמיון מודרך וכולי) יכולים לעזור במצבים כאלו. עם זאת, מצב בו אנו זקוקים לעזרה בתכיפות גבוהה או מצב בו גם אירוע זניח יחסית מעורר בנו קשיים רבים מצביע על בעיה כרונית, ובמילים אחרות, ולמרות שאנו לא אוהבים להשתמש במילה זו - מחלה. לדוגמא: חרדת נטישה, פחד לדבר לפני קהל או פחד מהמוות - כשהם פוגעים בתפקוד שלנו הרי שהם מצביעים על קיומה של מחלה.

במצבים אלו הניסיונות העצמאיים (תרגילי מחשבה) והחיצוניים (הקשבה, ייעוץ, מילה טובה) לא מצליחים לפתור את הבעיה, המטופל נזקק לתמיכה שוב ושוב והוא דומה לאדם צולע המסוגל להלך רק בזכות קביים וברגע שהקביים נלקחות ממנו הוא קורס. לצורך העניין לא משנה אם הקביים הם מדיטציה ארבע פעמים ביום, שיחה דו שבועית עם פסיכולוג או תרופה נגד חרדות, המטופל תלוי באותם הקביים ומתקשה לתפקד בכוחות עצמו.

איך טיפול הומאופתי יכולה לעזור?

ההומאופתיה מנסה לחזק האדם כך שיהיה מסוגל לצעוד בכוחות עצמו, לא תרופה יום-יומית אם כי תרופה חד פעמית (לעיתים יש לחזור על התרופה אולם בדרך כלל בתדירות של פעם בחודש או אפילו פחות מכך) שתלמד את הגוף כיצד ללכת. טיפול הומיאופתי מתבצע לפי עיקרון הדומים. למשל, לאדם הסובל מעצירות ניתן תרופה הגורמת לעצירות וכך נרפא אותו. כמובן שהתרופה צריכה לדמות את כלל המחלה ולא רק צד אחד שלה. דוגמא יותר מדויקת: אדם שסובל מעצירות, עצבנות ורגישות לקור יקבל חומר שגורם לכל שלושת הסימפטומים האלה יחדיו. במקרה הזה, כנראה Nux-Vomica.

כשהמטופל הוא אדם הסובל מחרדות חברתיות נצטרך להבין את המקרה בכללותו, קווי אופי כללים וסימפטומים נוספים לפיהם יש להתאים את התרופה. היה וטעינו בבחירת התרופה - לא נראה התקדמות אצל המטופל ונצטרך למצוא תרופה אחרת, יותר מתאימה.

אנלוגיה מסוימת לשיטה ההומיאופתית נמצאת בתרפיית הגשטלט בה משחזרים את החוויה הטראומטית אשר הייתה למטופל ומייצרים עבורו חוויה מתקנת . לדוגמא: מאדם הסובל מפחד מכלבים נבקש שידמה סיטואציה בה הוא נתקל בכלב, עוזר אומץ, עובר ליד הכלב וכך מצליח להכריע את הפחד. לזכות שיטה זו ניתן לזקוף הצלחה במקרים רבים אולם חסרונה של גישת הגשטלט הוא בכך שהיא מתאימה את הטיפול רק לפי הסימפטומים הנפשיים וגם אז לא לפי כולן. לדוגמא, אם למטופל הסובל מתסמונת פוסט טראומטית יש בריחת שתן או שהוא מאוד גאוותן, הגשטלט יתקשה לקחת זאת בחשבון. בהומיאופתיה לעומת זאת, כל סימפטום, פיזי ונפשי כאחד, נלקח בחשבון לצורך קביעת הרמדי.

החשש מפני אובדן הזהות

לפעמים, הסובלים מבעיות חרדה מביעים חשש מתהליך הריפוי עצמו, הפחד לאבד את האישיות לטובת התיישרות לפי הנורמות המקובלות. חשש זה הינו מובן ומוצדק, אין דבר שמייחד אותנו בני האנוש יותר מתכונות האופי שלנו, אם נצטרך לוותר עליהן הרי שויתרנו על חלק מהווייתנו ואצל מטופלים רבים הנוטלים תרופות פסיכוטיות (אבל לא רק) אנו רואים לעיתים מצב בו המטופל כביכול בסדר אבל משהו בו כבוי, לא חי.

אמרה לי לאחרונה מטופלת הסובלת מהתקפי חרדה ונוטלת רמוטיב (Remotiv ) כי מאז שהיא לוקחת רמוטיב  "אני מרגישה שיש חומה עכשיו, סף הריגוש שונה, הפסדתי משהו, זה לא אני, זה שינה את האני שלי.... גם כשמתרגשת אני לא בוכה, הכדורים מונעים ממני לבכות".

אותה המטופלת החליטה לוותר על חלק מאישיותה בכדי למנוע את התקפי החרדה אולם טיפול הומיאופתי מוצלח יכול לשחרר אותה מסבלה, לא במחיר של ויתור על חלק מהאישיות שלה כי אם דווקא על ידי העצמתה.

הפחדים והחרדות הם שמגבילים את יכולתו של האדם להתפתח ולחיות חיים בעלי משמעות והסרתם מאפשרת לנו לנסות ולהגשים את המשמעויות העליונות של הקיום.